כרטיס סטודנט – האם הסטודנטים לרוקחות רואים את עתידם המקצועי בישראל או מחוץ לה?

בגיליון הקודם המדור דן ברלוונטיות של לימודי הרוקחות בארץ וביכולתם להכין מקצועית ומנטלית את אלו היוצאים לשוק העבודה. נמצא כי מקצועות הרוקחות נלמדים ברמה טובה מאוד וכי מרבית הסטודנטים המסיימים אכן מרגישים כשירים ומוכנים דיים לעסוק בתחום. השאלה הנשאלת כעת היא: האם יש מקום עבור כל הרוקחים החדשים בשוק העבודה הרוקחי בישראל? מעבר לכך, ניתן לשאול גם אם הבוגר האינדיווידואלי רואה את עצמו משתלב בשוק העבודה דווקא ב"שלולית" הרוקחית הקטנה של ישראל, או שמא ימצא עצמו חוצה גבולות וישתלב בתחום הרוקחות העולמית. על מנת לענות על שאלות אלו יש לסקור את מכלול האפשרויות העומדות בפני סטודנט המסיים תואר .Pharm.B במדינת ישראל.

ניתן לחלק באופן גס את עולם הרוקחות למספר תחומים עיקריים: קהילה, תעשייה, בתי חולים, תועמלנות ומחקר. בתוך תחום המחקר מתפתח עיסוק התופס תאוצה ופופולריות בשנים האחרונות, הקרוי רוקחות קלינית ועוסק בהתאמת טיפול תרופתי אופטימלי תוך התייחסות למכלול הגורמים הקיימים: היסטוריה רפואית, פרוגנוזות, תרופות קיימות ועוד כהנה וכהנה פקטורים. רוקח קליני מיישם שיטות מחקר ותיאוריה רפואית לכדי מתן טיפול ממשי לחולים. מובן שאוכלוסיית היעד המרכזית היא אוכלוסיית polypharmacy  - אוכלוסייה גריאטרית או לחילופין אלה הסובלים ממספר מחלות כרוניות. ראוי לציין שלשם עיסוק בתחום הקליני יש צורך בהכשרה נוספת ולמידה לתואר .Pharm.D, מספר הסטודנטים המתקבלים למסלול זה קטן, והוא נלמד בארץ אך ורק באוניברסיטה העברית.

ניתן לומר כי אופן חלוקת תחום הרוקחות לעולמות התוכן השונים זהה ברחבי העולם ועיקר השוני הוא בדגש של כל עולם תוכן. כך, למשל, במקומות שונים כגון בריטניה וארה"ב נרכשת השכלה קלינית רחבה, בניגוד למצב בישראל.

במדינת ישראל, נכון להיום, קיימים שני בתי ספר לרוקחות: באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן-גוריון. בשנת 2012, למשל, הונפקו 306 רישיונות רוקחות במדינת ישראל, מתוכם 182 רישיונות נופקו לבוגרי הארץ וכל שאר הרישיונות נופקו לבוגרי אוניברסיטאות ממדינות שונות. מתוך מספר הרישיונות שהונפקו לבוגרי חו"ל, 94 הם בוגרי אוניברסיטאות בירדן, במצרים ובסוריה. לצורך השוואה, ממוצע הרישיונות לשנה בין השנים 2000-2013 עומד על 290 רישיונות לשנה. המגמה לגבי בוגרי האוניברסיטאות בחו"ל מעורבת. בשנת 2012 עמד אחוז המחזיקים ברישיון רוקח על 40% בעוד ששנה אחת קודם לכן, היוו בוגרי האוניברסיטאות בחו"ל כמחצית ממקבלי רישיון הרוקח. בשנת 2009 היה שיא הן במספר רישיונות הרוקח והן באחוז בוגרי חו"ל: מספר רישיונות הרוקח החדשים לשנה זו עומד על 567 ואחוז הבוגרים מחו"ל עומד על כ–70%.

נתון נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שיעור הרוקחים. לפי נתוני משרד הבריאות, שיעור הרוקחים בישראל גבוה מן הממוצע ב–OECD ואף נמצא במגמת עליה: שיעור הרוקחים בשנת 2013 עמד על 1,028 אנשים לרוקח לעומת 1,371 אנשים לרוקח בסוף שנת 2000. כמו כן, נצפתה קפיצה של כ–40% בעשרים השנים שבין 1990 לשנת 2010, כאשר בשנת 1990 הונפקו 178 רישיונות חדשים ובשנת 2010, הונפקו 245 רישיונות חדשים. מכל הנתונים הכתובים לעיל ניתן להסיק כי יש עודף רוקחים בארץ. מספר התקנים ללימודי רוקחות בארץ אינו גדֵל ואפילו ניתן לומר כי המספר קטֵן עקב ירידה בביקוש. לעומת זאת, מספר הרוקחים בישראל גדֵל עקב גידול בכמות הבוגרים המגיעים ממדינות שונות, שהבולטות הן ירדן ומצרים.

על סמך הנתונים האלה, שינוי שצפוי על פי חוקי הכלכלה הוא ירידה במשכורות בשוק שבו ההיצע גדול יותר מהביקוש, והמגמה שתתקבל היא ירידת מחירים. כיוון שמדובר בשוק העבודה, "ירידת המחירים" היא הירידה בשכר. זוהי אמירה מאוד פשטנית וכוללנית מפני שגם את שוק העבודה יש לנתח לפי פלחים (תעשייה, קהילה וכדומה), לכן היא נאמרת בזהירות תוך שימוש בחיזוי לפי הנתונים שהתקבלו.

לאחר התבוננות מהירה על שוק העבודה הרוקחי במדינת ישראל, נערוך השוואה בין משכורות הרוקחים בארץ לבין משכורות הרוקחים במדינות השונות: לפי טבלאות השכר השונות נמצא כי רוקח בקהילה בחמש השנים הראשונות מרוויח 12,000– 6,500 שקלים בחודש (כל הסכומים הנקובים בכתבה זו הם ברוטו), בעוד שרוקח אחראי בחמש השנים הראשונות משתכר בין 18,000- 15,000 שקלים. רמות השכר עולות וכאשר הוותק הוא 10-5 שנים נמצא כי טווח השכר עבור רוקח בקהילה הוא 15,000- 9,000 שקלים, ואילו רוקח אחראי יכול להרוויח סכומים נאים אף יותר. כמו כן, ישנה האפשרות להתקדם לתפקידים ניהוליים. יש לקחת בחשבון שטווחי השכר מושפעים מאוד מהמיקום בארץ, אופי המעסיק (פרטי, הרשתות הגדולות או אחת מקופות החולים), סוג ההסכם הקיים (אחוזי מכירה, שעות נוספות, עבודה בסופי שבוע וכו').

בתועמלנות ניתן להגיע לסכומים נאים מאוד בשנים הראשונות: טווחי שכר לניסיון של עד 4 שנים הם 12,000- 9,000 שקלים. עבור תפקידים ניהוליים בתועמלנות ניתן להגיע לסכומים של 19,000- 17,000 שקלים.

בתעשייה ניתן להגיע לשכר התחלתי עבור ניסיון של עד 4 שנים של 11,000- 9,000 שקלים בממוצע, תוך שקלול תחומי התעשייה הבאים: רגולציה, ולידציה, עובדי מחקר וביו-אנליטיקה. בתחום הקליני מדווח על טווחי שכר מן הגבוהים במשק: עם שנת ניסיון אחת, ניתן להרוויח שכר של 9,000- 12,000 שקלים. עד 4 שנות ניסיון ניתן להגיע לשכר של 15,000 שקלים. בתפקיד ניהולי קליני נצפה שכר גבוה במיוחד (ביחס לשאר טווחי השכר בעולם הרוקחות) העומד על 27,000 שקלים.

תמונת השכר במדינות אחרות גורמת לנו הרוקחים, איך לומר בעדינות? לבכות. בארצות הברית, רוקח העובד בבית מרקחת מרוויח שכר שנתי של 140,000$ – 90,000$. בתרגום לעברית (דהיינו, לשקלים) מדובר במשכורת שנתית של 532,000 – 342,000 שקלים, שהם משכורת חודשית ממוצעת של 44,333 – 28,500 שקלים (!). רוקח קליני משתכר כ-61.28$ לשעה (שהם כ-233 שקלים לשעה). היקף של משרה מלאה עומד על 186 שעות לחודש, משמע שמשכורת חודשית של רוקח קליני בארצות הברית עומדת על 43,312 שקלים.

מכיוון שניתן להשוות נתונים באופן עיוור ולעוות אותם כאוות נפשנו, יש לעשות סדר בעובדות: נכון, רוקח בארצות הברית הוא עם הכשרה של תואר שני לפחות. גם באירופה הדבר זהה ובוגרי בית הספר לרוקחות מסיימים עם השכלה מינימלית של תואר שני. על כן, ההשוואה בין בוגרי הארץ לבוגרי שאר המדינות אינה אפשרית. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שנתוני השכר כן מתייחסים לשנות הניסיון, ולכן המרכיב של תואר אקדמי הופך לפחות רלוונטי ומשני לאופי התפקיד ולשנות ההכשרה שעובד רוכש. בנוסף, בהשוואת השכר של הרוקחים הקליניים לא ניתן לטעון להבדלים בהשכלה מפני שהכשרת רוקחים קליניים בתוכנית הנלמדת בארץ היא לתואר דוקטור ברוקחות.

נתון נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שוק העבודה: בישראל הביקוש עולה על ההיצע של המשרות, בעוד שבמדינות אחרות ההפך הוא הנכון. למעשה, ניתן למצוא משרות המתאימות לרוקחים שדורשות relocation – מעבר לחו"ל לתקופה קצובה או קבועה. לעיתים יידרש הרוקח להוציא רישיון מקומי לעיסוק ברוקחות, זאת מפאת הדרישות השונות בכל מדינה לעמידה בתקן הנדרש לקבלת רישיון רוקח, ולעיתים ניתן יהיה גם לעבוד ללא רישיון מקומי כאשר מדובר במשרות בתעשייה או עיסוק במחקר. גורם מגביל נוסף לגבי משרות כאלו הוא הביורוקרטיה שבקבלת אשרת העבודה ואזרחות זרה. על כן, תעסוקה מעבר לגבול מצריכה השקעה נוספת בהשגת רישיון רוקח מקומי ועמידה בכל התנאים הכרוכים בכך, ולכן מדובר במשרות אשר לאו דווקא מצריכות תואר ברוקחות, אלא הכשרה מדעית מגוונת.

היתרון של ישראל לעומת שאר המדינות הוא בעצם היותה מעצמת ידע בתחום הרפואה והפארמה. לראייה, ידע כל מועמד לרוקחות לצייץ את שם המותג "טבע"– מעצמה עולמית בתחומה. נוסף לחברה זו ניתן לציין עוד חברות הבולטות בתחום, אשר גם הן עושות חיל.

בסיכומו של עניין ודבר, אין תשובה חד משמעית בדבר הכדאיות לרדת מהארץ לטובת relocation. מצד אחד, עוד לפני שמגיעים לשוק העבודה – הלימודים מקנים תואר מתקדם יותר, הכשרה קלינית בדגש גדול יותר וחווית חו"ל (שאין לזלזל בה). ישנם השכר והתנאים, ואין כל ספק כי תנאי הסף האפשריים במדינות רבות טובים יותר משמעותית מתנאי הסף בישראל. מצד שני, קיימים הפן האישי והבירוקרטי – לא כל אחד יכול לעקור לחו"ל מפאת התנאים המגבילים לקבלת רישיון לעסוק ברוקחות במדינה ספציפית, כמו גם היכולת לעקור את כל החיים מכאן ולעבור למדינה אחרת.

דבר הכותבת: בכלכלה היטיבו להסיק כי לא ניתן לחזות מגמות רק על פי מודלים מכיוון שהם מתעלמים מהגורם האנושי – פרדוקס, מפני שהחלטות מתקבלות על ידי אנשים שאינם תמיד מונעים משיקולים לוגיים, אלא משיקולים רגשיים (כפי שכתב דן אריאלי בפרו "לא רציונלי ולא במקרה). גם כאן ניתוח מכלול הנתונים וסקירת שוק העבודה אינם מספיקים על מנת להגיע לקביעה חד משמעית. הדבר החשוב ביותר בבחירת עיסוק הוא לא רק השכר, אלא תחושת הנחיצות ומידת התרומה שהאינדיבידואל חש. על אחת כמה וכמה בתחום שהוא מקצוע בריאות. הייתי רוצה להאמין שהעוסקים במלאכה זו אינם עושים זאת רק בגלל הכסף, אלא גם מתוך שליחות ורצון ליצור מציאות טובה יותר ולמצוא מזור לאנשים הזקוקים לנו. במקרים רבים, הרוקח הוא הראשון שיפגוש את המטופל, אפילו טרם הגעתו לרופא משפחה.

 

מקורות:

  1.  מצגת כוח האדם במקצועות הבריאות, משרד הבריאות.
  2.  http://www.alljobs.co.il/SalarySurvey.aspx[1]
  3.  https://www.drushim.co.il/article/115/[2]

 

 

 

 

Endnotes:
  1. http://www.alljobs.co.il/SalarySurvey.aspx: http://www.alljobs.co.il/SalarySurvey.aspx
  2. https://www.drushim.co.il/article/115/: https://www.drushim.co.il/article/115/